חנוכיית הפגזים ממלחמת ההתשה

במהלך מתחמת ההתשה, אי שם במדבר סיני, תחת אש פגזים וסכנת חיים, בנה חנן צור, אז חייל בגדוד תותחנים, חנוכייה מרסיסי הפגזים שנחתו עליו ועל חבריו. מאז אותו ערב חנוכה בסיני הוא ממשיך ומדליק את החנוכייה הקדושה הזו, שמסמלת עבורו את עמידתו האיתנה של עם ישראל

חנן צור

חנן צור וחנוכיית רסיסי הפגזים

במהלך שנות מלחמת ההתשה, שרתי כחייל בשירות סדיר - כאיש טכני המסופח לגדוד 402 מהולל של התותחנים.

בתחילת שירותי ירד הגדוד לסיני ופרש כוחותיו לאורך תעלת סואץ – בכל פעם באזור אחר של התעלה. כך במהלך שלוש שנות שירותי שם.

באותן שנים נפלו עשרות רבות של פגזים בקרבתנו. את רסיסי הפגזים שנותרו בשטח אספתי.

כאחד שאוהב מאוד את חגי ישראל, לקראת אחד מחגי החנוכה שעמדנו לחגוג בשטח, עלה במוחי הרעיון ליצור מהרסיסים שאספתי חנוכייה, שתשמש אותנו אי שם בחולות סיני, הרחק מהבית, בגעגועים אמיתיים לחג החנוכה המתקרב ובא.

אני זוכר את אותם ימים שלפני ערב חג החנוכה, תחת מטחי פגזים, החלטנו אז שלא לוותר על הדלקת נר חנוכה.

למרות הכל, עם השיגעון שלי לחגוג את החג, הכנתי משאריות הרסיסים של הפגזים את החנוכייה. נרות הבאתי מראש מהבית. סופגניות זכינו לקבל אז מאנשים יקרים של הוועד למען החייל, שפקדו אותנו בשטח.

ואז, בערב החג, תחת אש, ותחת סיכון אמיתי, שנצטרך לדלג לעמדה אחרת באזור, התקבצנו כמה לוחמים שיכולים היו להגיע לאירוע, והדלקנו בגאון, תוך שירת שירי חנוכה, את החנוכייה הזו.

מאז ועד היום חנוכיית הפגזים של מלחמת ההתשה מלווה אותי, ואני שומר עליה כמזכרת קדושה.

החנוכייה הזו מגלמת עבורי המון זיכרונות, ואולי אף מעלה על נס את המשך עמידתנו האיתנה ויכולת ההישרדות של העם כולו.

חנן צור הוא עובד ארכיון חברת החשמל, בניין רוטנברג, תחנת הכוח חיפה של חברת החשמל

חנוכייה – זכר לתיקון ההוא

בשנות ה-80 עסקו בתחנת הכוח אשכול בתיקון מחמם מי הזנה. משאריות הנחושת יצרו העובדים חנוכייה עליה גדלים כבר שלושה דורות במשפחת צשלה

 נחמיה צשלה

נחמיה צשלה, עם נכדתו אל מול נרות החנוכיה

בשנת 1980 עסקנו בתיקון פיצוץ מחמם מי הזנה בתחנת הכוח אשכול א'.

משאריות הנחושת שנשארה  מהכנת האטם לתיקון פיצוץ במחמם מי הזנה- לחץ גבוה עבור דלת המחמם  - הכנו את הבסיס לחנוכייה – חתיכה אחת של נחושת מכופפת ללא ריתוכים כלל.

בסיסי הנרות בחנוכייה הוכנו ממעברים, המשמשים לחיבורי צנרת גז, שעברו חריטה ועיצוב.

הכל הכל נעשה בעבודת יד – הכל משאריות ומחומרים ממוחזרים.

בחזית החנוכייה מופיעה האות ש' המסמלת את שם האלוהים ,ומסמלת  את המילה שדי  - שומר דלתות ישראל.

החנוכייה משמת בביתנו מאז ועד היום.

מגיל צעיר, ולאורך השנים גדלו ילדי על הדלקת החנוכייה הזו והיו מברכים ושרים אל מול נרותיה את שירי חג החנוכה.

כעת גם נכדי הצטרפו וממשיכים באותה מסורת.

נחמיה צשלה הוא עובד תחנת הכוח אשכול, חטיבת הייצור והאנרגיה, חברת החשמל

אבא שלי בנה את מנורת הכנסת

כמומחה ליציקת ברזל, אביו של שמעיה לוי היה שותף פעיל לבנייתה של המנורה הממוקמת בצמוד למשכן כנסת ישראל. אחרי בנייתה הוא יצר חנוכיות המייצגות את עם ישראל לפני השואה וכאלה המייצגות את עם ישראל בתקומתו

שמעיה לוי

החנוכיות של סבא - הימנית מייצגת את עם ישראל לפני השואה והשמאלית - את עם ישראל בארצו

אבי, אהרון לוי ז"ל, היה ניצול שואה.

הוא גדל בבית דתי, ולאחר השואה ובעקבותיה, הפך להיות אתאיסט מושלם – כזה שאינו מאמין עוד.

במקצועו הוא היה מומחה ליציקת ברזל.

בשנת 1950, כשנה וחצי לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, פנה הלורד אדווין סמואל, בנו של הרברט סמואל, שהיה הנציב העליון הבריטי הראשון של ארץ ישראל, לבנו אלקן, וביקש ממנו ליצור פסל ברונזה בצורת מנורה, כדי להעניקה כשי למדינת ישראל הצעירה.

מטרת השי הייתה "לבטא את הערצת הפרלמנט הבריטי ואת ידידותו החמה הנמשכת למדינת ישראל החדשה, לממשלתה, לעמה, ומעל לכול – לכנסת שלה.

אלקן, שהיה אמן ידוע באנגליה, ובעל ניסיון עשיר בעבודה בברונזה, השקיע שש שנים מחייו ביצירת המנורה, בעיקר בתחום העיוני, שכן ביקש ליצור מנורה ייחודית, שתספר את תולדות עם ישראל במשך אלפי שנות היסטוריה.

מתוך וויקיפדיה

לצורך העבודה הוא פנה לאבי, שהיה מומחה ליציקת ברזל, והוא היה שותף פעיל לבנייתה של המנורה, הממוקמת כיום לצד משכן כנסת ישראל.

המנורה היוותה מאוחר יותר השראה ליצירת שתי חנוכיות שיצר אבי (בתמונה)- האחת (הימנית) מאפיינת את עם ישראל לפני מלחמת העולם השנייה ואחרת – המגלמת בחובה את תקומתו של עם ישראל בארץ ישראל – על החדשנות, היצירתיות והתעוזה שמאפיינת אותו.

המנורה ליד משכן הכנסת. אבא היה שותף לבנייתה

  

שמעיה לוי הוא סגן מנהל אגף אספקה ואחסנה, בחטיבת ארגון, לוגיסטיקה, בטחון ומלח

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של חברת החשמל