מצטיין "צוק איתן": רן רובין מבתי מלאכה דרום

במהלך 17 השנים האחרונות משרת רן רובין במילואים בחיל האוויר. בכל אותן שנים הספיק להשתתף בכל המערכות והמבצעים. מלחמה אחת זכורה לו יותר מכל: מלחמת לבנון ה-2, בה נקרא לשירות שבועיים לפני החתונה. לאחרונה, הוענקה לו תעודת הצטיינות על שירותו במבצע "צוק איתן"

במשך 33 ימים - להוציא אפטר אחד בבית עם המשפחה - רן רובין, מבתי מלאכה דרום, דאג לכשירותם המבצעית ולחימושם של מטוסי חיל האוויר במהלך שירות המילואים שלו במבצע "צוק איתן". לאחרונה, כאות של כבוד והוקרה על פועלו, הוענקה לרס"ר רובין תעודת הצטיינות על תרומתו הרבה ועל שירות המילואים שלו במהלך המבצע.

את שירות המילואים שלו מבצע רובין כבר 17 שנה - בדיוק מספר השנים בהן הוא עובד בחברה. במילואים הוא חמש מטוסי קרב מסוג אף-16 ובעבודה הוא חשמלאי במרכז הטכני. עובדה התורמת רבות ליכולתו ולידע המקצועי אותו הוא מביא עמו: "זו הרגשה נפלאה שאתה עוזר למדינה. אין הרגשה טובה יותר מהעובדה שאתה מגן על הבית שלך" אומר רובין.

לרובין אישה ושני ילדים והוא מבקש להודות לנציגי החברה ולמנהלים שסייעו לו ולמשפחתו לעבור את מבצע "צוק איתן". הוא נזכר בתקופת מלחמת לבנון השנייה, בה נקרא לשירות מילואים שבועיים לפני החתונה שלו ומספר בגאווה כי כאשר הוא במילואים, הוא אמנם מייצג בעיקר את עצמו אבל גם את חברת החשמל: "אם כל אדם ייקח שני צעדים קדימה ויבין שהוא מייצג את החברה – זה יכול רק לעזור. כשאני מצליח להוכיח את המקצועיות שלי בקרב שאר המילואימניקים שמשרתים איתי, אני גם תורם לצורה שבה הציבור בישראל רואה את חברת החשמל." 

בתמונה הראשית: רן רובין עם תעודת ההצטיינות שלו.

היו לי 10 שניות בלבד לתפוס מחסה

מישל דהן יצא היום עם צוות של מחוז הדרום של חברת החשמל על מנת לתקן שנאי שנפגע מטיל באזור הדרום. התחלנו לעבוד על ההחלפה שלו לשנאי חדש – ותוך כדי שמענו התראת "צבע אדום". נשכבנו כולנו בשטח הפתוח, מתחת לכלי הרכב הממוגנים ושמענו את הפיצוץ. זהו סיפור בגוף ראשון

מישל דהן*

תחת מטח טילים. צילומים: מישל דהן

יצאנו עם צוות לתיקון שנאי שנפגע באזור הדרום, סמוך לרצועת עזה. הפגיעה בשנאי גרמה לו לחור עצום, כתוצאה ממנו מספר ישובים בסביבה לא קיבלו אספקת חשמל.

לאחר שקיבלנו הנחיות מאיש הביטחון האזורי, יצאנו לשטח, כשאנחנו בלבוש ממוגן – קסדות ושכפ"צים ובכלי רכב ממוגנים. הגענו וראינו את הפגיעה הקשה בשנאי.

התחלנו לעבוד על ההחלפה שלו לשנאי חדש – ותוך כדי שמענו התראת "צבע אדום".

זה לא כמו בבית ברמת גן, שם יש לי דקה וחצי להגיע למקלט – כאן היו לי 10 שניות בלבד לתפוס מחסה. נשכבנו כולנו בשטח הפתוח, מתחת לכלי הרכב הממוגנים ושמענו את הפיצוץ.

על במות ההרמה, בגובה של 20 ומשהו מטרים, היו כמה עובדים שנתקעו שם – לא היה מספיק זמן להוריד אותם, והם נשכבו על במת ההרמה, באמצע שטח פתוח.

אחרי הפיצוצים המשכנו לעבוד.

באמצע העבודה שמענו את יציאת הטילים מעזה לכיוון המרכז. זה הרגע שבו אני חושב על המשפחה שלי, על הילדה...

אבל לא פחדנו. למרות הקירבה, ולמרות קולות הפיצוצים, כשנמצאים בעבודה אתה עסוק. בבית יותר מפחיד – כי אתה עסוק רק בלרדת למקלטים ולשמור על המשפחה.

* מישל דהן הוא עובד מחלקת רכב ייעודי דרום, באגף התחבורה, אגף ארגון, לוגיסטיקה, בטחון ומל"ח של חברת החשמל