40 שנה למלחמת יום כיפור: חברות מופלאה

"זה היה כמו בסרט, הרגשתי שאני עומד לאבד את חברי הטוב מול עיני", משחזר אלכס זייד את רגעי פציעתו של חברו שמואל רוטנברג – בקרבות בהם השתתפו בגזרת התעלה ביום הרביעי למלחמת יום הכיפורים. שמואל אינו זוכר את רגע הפגיעה, אבל ממה ששמע וחווה בעקבותיה, הוא מעיד שחייו ניצלו בזכות התושייה של אלכס והשגחה אלוהית שחברו יחד לטובתו. סיפורם של שמואל ואלכס – שניהם עובדי חטיבת כספים וכלכלה - הוא סיפורה של אחוות לוחמים וחברות מופלאה, הנמשכת כבר למעלה מארבעים שנים

"נגמ"ש של התאג"ד פינה את הפצועים ואני ליוויתי את שמיל לתחנה הגדודית לאיסוף נפגעים שם היה אמור לקבל טיפול ראשוני. השכיבו אותו בשורה עם עוד כחמישה עשר או עשרים פצועים ברמות שונות. כשהגיע הרופא לשמיל, ניסה לחבר אותו לאינפוזיה, לא הצליח, ופנה לטפל בפצועים אחרים. 

צריך להבין את הסיטואציה שבה שוכבים עשרות פצועים בדרגות חומרה שונות על החול החם, כאשר מסביב מתנהלים קרבות, ועל הרופא לקבל החלטה - במי לטפל ובאיזה סדר קדימות כדי  להציל כמה שיותר חיים. אינני יכול לשפוט את הרופא, אשר ייתכן שראה בשמיל מקרה אבוד. כשהבנתי מה קורה, תפסתי מהר את אחד החובשים שהסתובבו במקום והתחננתי שיחבר את שמיל לאינפוזיה. למרבה המזל החובש נענה לי והצליח במשימה, פעולה שהצילה למעשה את חייו של שמיל. זה היה כמו בסרט, הרגשתי שאני עומד לאבד את חברי מול עיני".

שמואל ליד הטנק במלחמת יום הכיפורים

קשר שהלך והתהדק

הם היו שני בחורים צעירים, ששירתו יחד בחטיבת השריון. את שירותם הסדיר סיימו באוגוסט 73. לקראת שחרורם גם הכירו שתי בחורות נחמדות – חברות מקריית ים, לימים נשותיהם – כך שהקשר החברי ביניהם הלך והתהדק. באוקטובר 73, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, נקראו לשירות מילואים. ביחד התייצבו ברחוב הרצל בחיפה, ואחרי התארגנות ראשונית צוותו לאותו צוות טנק, ויצאו על זחלים למרחק של מאות ק"מ עד לאזור הלחימה בגזרה המרכזית של תעלת סואץ.

המלחמה התנהלה מול מתחם גדול ומבוצר של המצרים שכונה "מתחם חמוטל". "זה שם שלא נשכח בחיים- הם מעידים – בגלל האירועים שקרו שם, ובגלל שזה היה גם שמה של הפקידה הפלוגתית שלנו בשירות הסדיר".

אלכס בתעלת סואץ בסוף המלחמה

הוא איבד הרבה דם

לאחר כ-3 ימי לחימה, בבוקר ה-10.10 (ערב סוכות), עלו עם הטנק שלהם למתחם חמוטל ונתקלו בירי טילים מסיבי מצד המצרים. "הטנק שלנו עצר במרומי המתחם", משחזר אלכס, "כאשר אחד מאנשי הצוות ירד לחלץ פצועים מטנק שכן. לא ידענו שבמצב זה אנו חשופים לאש מצרית, וספגנו פגיעה ישירה של טיל סאגר מצרי. שמיל (שמואל) היה התותחן. כל אנשי הצוות נפגעו, ואני הנהג, הייתי היחיד שיצא ללא פגע. עליתי לצריח הטנק, ואיש הצוות הנוסף רץ בחזרה לטנק לעזור בחילוץ הנפגעים. חילצנו פצוע ראשון, ואז ראיתי  את שמיל שישב על  כיסא התותחן. הוא נפצע, איבד הרבה דם והיה במצב של שוק. השתלשלתי פנימה אל תוך הצריח, ובכוחות שקשה לתאר אותם  (אני לא יודע מאין היה לי כוח לזה), שלפתי את שמיל מן הטנק, העליתי אותו לצריח ומשם הורדתי  אותו לחול, למרגלות הטנק, אזור פחות חשוף לאש המצרית.

שמואל עצמו אינו זוכר את הדקות הראשונות אחרי הפציעה. "הרגשתי שאני לא בסדר, אבל לא ידעתי מה קרה לי" הוא מספר, ואלכס משלים את התמונה:

"בהליקופטר, שפינה אותי לבית החולים, אמרו לי שאיבדתי כשני ליטר דם, מספר שמיל.בבית החולים אמרו לי שחדר רסיס לצלעותי, ונעצר  במרחק ס"מ אחד בלבד מהלב. הרסיס הזה הושאר עד היום בגופי, והוא מצפצף בכל פעם שאני עובר במתקני אבטחה בשדה התעופה ובמקומות אחרים", מחייך שמיל, ומציג לראווה צילום רנטגן של צלעותיו, ובהן נראה הרסיס ככתם קטן, לא רחוק מהלב. "אני ניצלתי בזכות התושייה של אלכס והטיפול שקיבלתי בשטח ובזכות השגחה אלוהית שחברו לטובתי".

עומדים מימין לשמאל: שמואל ואלכס במהלך שירותם הסדיר

המעגל נסגר בחברת החשמל

גם אלכס, מסתבר, ניצל בנס, מפגיעה קשה יותר. "למעשה הייתי צריך להיות טען קשר בצריח הטנק, אבל בגלל שהיה קצת "בלגן" עם פרוץ המלחמה, איש צוות אחר שאמור היה להיות מצוות כנהג,  ביקש אותי להתחלף אתו. אין לי ספק שאילולא  התחלפנו והייתי נותר בעמדת הטען-קשר, לא הייתי היום בין החיים.

שמואל התאושש מפציעתו לאחר מספר חודשים, וחזר למקום עבודתו בחברת החשמל שם החל לעבוד כחניך עוד לפני גיוסו. הוא נשא את חברתו בשנת 73, ואלכס התחתן מספר חודשים אחריו, בשנת 74. לשניהם היום ארבע ילדים בגילאים קרובים והם שומרים על קשר הדוק בין המשפחות.

אלכס המשיך להילחם עד סוף מלחמת יום הכיפורים, ואף היה בפלוגה שצלחה ראשונה את תעלת סואץ. לימים נפצע אף הוא בפעילות מבצעית בחברון במהלך האינתיפאדה השנייה.

"המעגל שלנו נסגר, כשהגעתי לעבוד בחברת החשמל", מספר אלכס, שהחל לעבוד בחברת החשמל בשנת 1983 ומשמש היום כחשב הכללי של החברה, ולמעשה מנהל בכיר באגף בו עובד חברו הטוב – דבר שלא גורע כהוא זה מהקשר ביניהם אולי רק להיפך. 

פורסם לראשונה בעיתון חשמל