רמי
נמרודי לא הכיר את סבו וסבתו. כל שנשאר מהמשפחה שנספתה בשואה ומהסב שנהרג בשריפה
במפעל העגלות שלו – היא חנוכיה בנויה מרגלי עגלות שהרכיב הסב במו ידיו.
רמי נמרודי
 |
| החנוכיה של סבא |
סבי
וסבתי עלו ארצה מסלוניקי שביוון עם עליית הנאצים בשנות השלושים.
הם
היו זוג כבר ביוון והתחתנו על האנייה בדרכם לארץ ישראל. בישראל הם התיישבו, כמו כל
היוונים, בשכונת פלורנטין בתל-אביב.
לאט
לאט בארץ, הם החלו לבנות חיים משותפים, על אף שלא דיברו את השפה, וידעו רק יוונית
ולאדינו.
למשפחת
סבי היה עסק של עגלות ילדים בחו"ל ובתל אביב הוא הקים מפעל עגלות דומה.
למרבה
הצער- בשנת 1943, כשיהודי יוון הובלו למישרפות באוושוויץ, אירעה גם שריפה במפעל
העגלות של סבא, והוא נהרג בשריפה כאשר נחלץ להציל מספר אנשים מן המפעל.
סבתי
נותרה עם שני ילדים - אמי ואחיה הגדול, והם גרו בחוסר כל בצריף קטן, שנהרס אף הוא
בשנת 1948, בהפצצה של מטוס מצרי על תל אביב.
בהיותם
חסרי בית, נשלחו אמי ואחיה לבית יתומים.
כל
שנותר לאמי כמזכרת מאביה, הייתה חנוכייה שבנה בעצמו מרגלי העגלות שהרכיב במפעל. על
החנוכייה הזו שומרת אמי כל השנים ועד היום מכל משמר.
 |
| תחתית החנוכיה עם הכיתוב שחרט עליה הסבא |
סבתי
נפטרה צעירה אף היא בגיל 52, ואני לא זכיתי להכיר אותה, כמו גם את סבי. בטיול השורשים שערכנו לסלוניקי, עיר מגוריהם
ביוון, גיליתי קברים שעליהם מופיע שם משפחתו של סבי, מטרסו, אך לא יכולתי לדעת,
ולא כל כך היה גםפ את מי לשאול - אם אכן אלו קרובי המשפחה שלי-שלהם.
בימים
אלה, מלאו 70 שנים לפטירתו של סבי. ידעתי שהוא נקבר בבית העלמין בנחלת יצחק. אחרי
מאמצים הצלחתי לאתר הקבר, ערכתי לו אזכרה וסגרתי מעגל של זיכרון משפחתי.
רמי
נמרודי הוא עובד מחלקת תכנון מחוז הדרום של חברת החשמל
 |
| רמי נמרודי. ליד הקבר של סבא |
 |
| (רוב המשפחה נספו בשואה. סבו של נמרודי מנגן בבוזוקי (בצד שמאל |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה